סיפור הפרויקט שלי…

כשהתחלנו לחשוב על הנושא לפרויקט היה לי קשה למצוא נושא שקשור למלחמה שאני מרגישה קרובה אליו, שאני מתחברת אליו.
לאחר תקופה של התלבטויות זרקו לאוויר משהו על מילואים, באותו רגע ידעתי שזה הולך להיות הנושא שלי.

ניסיתי לחשוב מה אפשר לעשות על משהו שקשור למילואים. ואז חשבתי על הסיפור שלי, על המשפחה שלי, על ההתמודדות שלי…

יומיים אחרי שהמלחמה התחילה אבא שלי גוייס למילואים, ליחידת המודיעים, יחידה שתפקידה העיקרי לבשר את "הותר לפרסום".
לאחר חודשיים הוא נסע ללחימה בדרום והיה שם במשך שבועיים.
במהלך השבועיים האלו בכל רגע מפלס הלחץ והדאגה שלי ושל משפחתי רק עלה ועלה.
חוסר ודאות, חוסר תקשורת, חוסר ידיעה…
גם כיום אבי נמצא שם כבר תקופה.

בכל משפחה שיש מילואימניק יש שני צדדים, שני סיפורים ושתי חוויות.
חוויתו של המילואימניק וחווית משפחתו.

מכיוון שהנושא קרוב לליבי, אבא שלי, אני והאנשים הכי קרובים אליי חווים את זה באופן יום יומי ולכן אני מרגישה חיבור כל כך גדול ואישי לנושא הזה.
מהסיפור שלי עלתה לי המחשבה על "יום בחיי משפחה שאבא במילואים". 

לאחר שהוחלט הנושא השלב השני היה למצוא את המשפחה שעליה אני אעשה את הפרויקט.
לשמחתי משפחה מדהימה התנדבה והסכימה לחשוף את הסיפור שלהם ושהפרויקט שלי יהיה עליהם.

במהלך הפרויקט ליוויתי מהבוקר ועד הערב, יום שלם את נעמה ושקד, אמא ובת. בעלה של נעמה, אביה של שקד, דניאל, נמצא במילואים, בעיצומה של הלחימה בדרום.

דרך התמונות אפשר לחוות את הרגשות, המחשבות, התחושות, החששות, התהיות ואת כל קשת הרגשות שלהן.
תמונות אלה מספרות את סיפורן, סיפור המשפחה שלהם במהלך המלחמה.

זוהי המציאות והשגרה שלהן ושל עוד משפחות רבות מהשבעה באוקטובר.
ובנוסף, דרך סיפורן אפשר לראות את הסיפור שלי ואת תחושת ההזדהות שלי איתן.