כבר יותר משלושה חודשים, תושבים רבים פונו מבתיהם למציאות של אי וודאות.

יצאתי לצלם תהליך פינוי של משפחה בצפון הארץ.

החלטתי לבחור את נושא הפינוי מפני שהוא נוגע לי כיוון שגם אני הייתי מפונה מספר שבועות.

רציתי להמחיש על ידי תמונות את החוויה שמתארת עזיבת בית ומציאות לתקופת זמן לא ידועה.

כבר תקופה ארוכה שמאות אלפי מפונים מנותקים מבתיהם וממה שקורה באיזורם, ומקווים לשוב הביתה בקרוב, למקום הבטוח שלהם.

 תקופה לא קצרה מלווה את המפונים תחושה של געגוע ורצון לשוב לביתם המלא בחוויות וזכרונות.

 הידיעה שכל מה שלא הצלחת לארוז במזוודה אחת קטנה בהתראה קצרה כל כך, כל מה שהשארת מאחור יכול להיות, וכנראה, שלא ישאר אותו הדבר, או שלא ישאר בכלל.

בזמן שצילמתי את הפרויקט הצלחתי לחוות חלק קטן מרגשותיהם של המפונים, מהכאב ומהגעגוע שהם חווים על בסיס יום יומי.

החוויה שניסיתי להעביר בתמונות היא חוויה של לחץ, מלחמה, של מפונה שכל יום חווה אזעקות, רעש פגזים ומתח, מתח של חוסר ידיעה- לאן המצב יגיע?

מפונה שמקבלת הודעת פינוי וצריכה לארוז רק את מה שדרוש, לצאת מהבית, להשאיר הכל מאחור, מבלי לדעת אם אי פעם תשוב לביתה.

מפונה שכל מה שנשאר לה זה לקוות לטוב.

לחכות לסוף המלחמה

לחכות לימים רגועים יותר ואולי אפילו קצת שגרה משעממת ומנחמת.