המלחמה שינתה את כולנו. זה היה מורגש אצלי במשפחה. 

בבוקר המלחמה המשפחה התעוררה לכאוס, אחי הגדול הוקפץ למילואים, המקום שבו היה רגע לפני כן מלא בחיבוקי משפחה ובכוס קפה, עכשיו הפך בלאגן שלם עם  פרידה וגעגוע.

בלבושו הצבאי, הוא מתארגן לצאת למילואים, משאיר חלק מלבו מלא בחשש וגאווה.

המשפחה מחכה שרק יחזור.

בזמן המלחמה חווינו כמה אזעקות, באזעקה הראשונה כולנו נלחצנו.
קראנו לכלבות שלנו לממד אחת מהן החליט להישאר מתחת לספה במקום המוגן שלה.

היינו בממד במשך שעתיים למרות שצריך רק עשר דקות, שמענו בומים וכולנו פחדנו, החרדה נעשתה חברה מוכרת לי ולמשפחה.

תמיד עלתה לי השאלה למה הם כל כך שונאים אותנו?

מה עשינו שגרם לזה?

העולם השתנה וזה היה מורגש מאוד.

המשפחה תמיד נשארה חזקה כמה שאפשר. חיבקה אחד את השני מתי שצריך וניחמה אחד את השני.

רגעים קטנים שנחרטו, אח שהוקפץ למילואים, משפחה בסלון רואה חדשות, 

הכלבה שנכנסת למקום המוגן שלה ומשפחה שמחכה לאח הגדול שיחזור הביתה.

רציתי להראות את הרגעים שהיו לנו במשפחה באותו בוקר, את החיבוקים ואת הדאגה שהיה לכל אחד.