אף אחד לא מדבר על הרגשת הניתוק בשבועות הראשונים של המלחמה, התחושה שאתה נמצא בתוך בועה. 

כשרק התחיל הכל, והתחושה הייתה שכמעט כולם בתוך סוג של טירוף, היו גם אנשים שלא הצליחו להרגיש את המלחמה כמו האחרים.

מעיין תחושה של חוסר חיבור למה שקורה לנו במדינה.

אנשים שחיים באזורים מנותקים יותר, כאלו שהיום יום בהם ממשיך כביכול ״כרגיל״,
אנשים שלא חוו אזעקות, או שלא הרגישו תחושות אובדן ממקור קרוב… 
לאותם אנשים קשה יותר להרגיש הזדהות עם המצב, ויש אוכלוסיה שלמה של אנשים שחווים את זה.

התמונות הן הדרך שלי להמחיש את התחושה שהייתה לי בשבועות הראשונים של המלחמה 

ההרגשה שאני חיה בתוך בועה והמלחמה בכלל לא פוגשת אותי .

לצד חוסר ודאות נוצר גם מצב של חוסר חיבור למציאות.

גם  כשאני צופה כל היום בסרטונים על מה שקורה במדינה שלי, בפועל אני מסתכלת מחוץ לקיבוץ ולא רואה כלום, כאילו זו סדרה בנטפליקס ובכל יום אני רואה עוד פרק.