אפשר לראות כאן מעיין סיפור בהמשכים, על התחושות שמתקשרות לתקופה האחרונה באופן קצת מופשט.
אפשר להסתכל על זה בעצם כמו הדמיה של חטיפה, או הסתגרות בממד – ההרגשה שאתה נשלט על ידי מישהו אחר.

והדרך המופשטת יותר היא שגם אם לא הן נחטפו פיזית – התחושה היא תחושה שהשלווה והשקט של חיינו נשמטו לנו מבין הידיים.
לבסוף אפשר לראות שכביכול הכל כבר בסדר. הן כבר במקום בטוח ואחרי החוויה, אבל הלב שלהן עדיין שם.
החיים ממשיכים כרגיל אבל הן לא מצליחות להמשיך איתם. 

מאז ה 7.10 הנושא הזה מאוד אקטואלי ובוער בכולנו , ובכל זאת הרבה פעמים במהלך התקופה האחרונה – אנשים מתעסקים בעיקר ברשתות החברתיות או בעדכון הכי חדש ולא נותנים מספיק מקום למה שכל הדבר הזה גורם לנו להרגיש.

תחושת ההפקרה, הקרקע שברגע נשמטת בלי הודעה הודעה מוקדמת, כמות אובדן שלא נתפסת, ועוד כל כך הרבה תחושות שלא מקבלות מקום. 

חשוב להבהיר שכל בן אדם מתמודד בדרך שונה, וכל דרך היא מקובלת. 

ועם זאת – יש חשיבות גבוהה להבעת הרגשות והתחושות שלנו בעיקר בתקופה כזאת.