פרדס – ניו מדיה דרור גליל

רחוקים מהבית

newm9jhn_admin — Wed, 07 Feb 2024 19:16:18 +0000

רחוקים מהבית

הפרויקט שלי הוא על מפונים שנאלצו להתפנות מביתם בעקבות המלחמה ומנסים להמשיך בשגרה של לפני ה 7 באוקטובר.
לצד כל הקשיים והאילוצים של להיות רחוקים מהבית ומהסביבה המוכרת. התחברתי לפרויקט מכיוון שאני מפונה מקרית שמונה ומצליחה להבין את תחושתם.

y

r

e

l

a

g

איך השפיעה המדיה על האנשים בחרבות ברזל

newm9jhn_admin — Wed, 07 Feb 2024 18:34:55 +0000

איך השפיעה המדיה על האנשים בחרבות ברזל

״השפעות לא נוצרות רק באופן האישי, אלא גם ברוחב החברתי...״

המדיה מהווה כלי עוצמה שמשפיע על כל האנשים בצורות שונות.
תקופת המלחמה משפיעה על הרגשות והתודעה. דרך הצגת מידע, המדיה יכולה להציג את המציאות מזוויות שונות ולהשפיע על דעות ותפיסות. השפעות הנוגעות לכל פרט בחברה. נפגעים לא רק פיזית, אלא גם נפשית.

התקופה הקשה משאירה חותם על כל אישה, גבר, וילד.

התערערות חברתית, המצב הביטחוני, ואובדן יקרים משנים את הדרך בה אנשים רואים עצמם ואת היחסים ביניהם.

במהלך המלחמה נוצרות יכולות התמודדות, וכל אדם מתמודד אחרת בתקופת המלחמה.
השפעות לא נוצרות רק באופן האישי, אלא גם ברוחב החברתי.

את התמונות המוצגות, ראיתי מהשפעות של המדיה על האנשים שחיים סביבי.

התקופה הקשה משאירה חותם על כל אישה, גבר, וילד.

התערערות חברתית, המצב הביטחוני, ואובדן יקרים משנים את הדרך בה אנשים רואים עצמם ואת היחסים ביניהם.

את התמונות המוצגות, ראיתי מהשפעות של המדיה על האנשים שחיים סביבי.

y

r

e

l

a

g

כמה מיותר כל הסיפור הזה

newm9jhn_admin — Wed, 07 Feb 2024 12:31:43 +0000

כמה מיותר כל הסיפור הזה

״אתה רוצה לתפוס פוליטיקאי בצוואר ולגרור אותו חצי מיליון קילומטר אליך ולהגיד לו: 'תסתכל על זה, יא בן זונה'...״

כבר תקופה שאנחנו בשגרת מלחמה כזו או אחרת.
מאז תחילת המלחמה שמתי לב שיש משהו שנשאר בחלק ההוא של המוח שלא חושבים עליו הרבה:
אני גר בעמק החולה, אחד המקומות הכי יפים בארץ ואחד המקומות עם הכי הרבה טילים וקטב"מים בארץ. ויש את הניגודיות הזו, שפשוט אי אפשר להתעלם ממנה:
הבונקר שממוקם ליד גן ילדים, הטנק מול נוף של שדות והרים ירוקים, העמדה מול שקיעה מדהימה של סתיו. כל פעם מחדש המראות האלה גורמים לי לחשוב על כמה מיותר כל הסיפור הזה, כמה יפה היה יכול להיות פה גם בלי כל המלחמה הזאת או במילותיו של האסטרונאוט Edgar D. Mitchell ז"ל:

"מכאן בירח, פוליטיקה בין מדינות נראית כל כך קטנונית. אתה רוצה לתפוס פוליטיקאי בצוואר ולגרור אותו חצי מיליון קילומטר אליך ולהגיד לו: 'תסתכל על זה, יא בן זונה'."

בתמונות שצילמתי ניסיתי להעביר את אותה הרגשה.

y

r

e

l

a

g

כל אחד בשביל עצמו

newm9jhn_admin — Tue, 06 Feb 2024 17:53:29 +0000

כל אחד בשביל עצמו

״לא חשבתי שכשתהיה אזעקה - מטופלים המרותקים למיטה או לכיסא גלגלים ישארו מאחור...״

בחודשים האחרונים יצא לי לבלות לא מעט בבית החולים איכילוב שבתל אביב.
זה הפך להיות חלק מהשגרה שלי מתחילת המלחמה.

הפרויקט שלי צולם שם מנוקדת המבט שלי, מההיכרות הקטנה שלי עם המקום.
הצוותים שם סבלנים, נחמדים ומצחיקים.
אני חושבת שזה חשוב לגרום למטופלים תחושת נוחות ורגיעה.

באחת הפעמים שביקרתי באיכילוב הייתה אזעקה. לא חשבתי שכשתהיה אזעקה –
מטופלים המרותקים למיטה או לכיסא גלגלים ישארו מאחור.

הייתי בשוק כשראיתי את זה. ממש כל אחד בשביל עצמו.
עצוב היה לי לראות את זה.

בחודשים האחרונים יצא לי לבלות לא מעט בבית החולים איכילוב שבתל אביב.
זה הפך להיות חלק מהשגרה שלי מתחילת המלחמה.

הייתי בשוק כשראיתי את זה. ממש כל אחד בשביל עצמו.
עצוב היה לי לראות את זה.

y

r

e

l

a

g

החטוף שלי

newm9jhn_admin — Tue, 06 Feb 2024 16:44:49 +0000

החטוף שלי

״המסע שלנו עדיין לא נגמר!..״

כולנו מכירים לאחרונה מישהו שהיה חטוף, כולנו הרגשנו את האובדן של המדינה לאחר מלחמת

חרבות ברזל וחלקנו עדיין מרגישים. לצערנו יש עדיין 136 חטופים שעדיין לא חזרו אלינו

או שאנחנו אפילו לא יודעים אם הם עדיין חיים.

אז בואו אני אספר לכם סיפור שמספר על עיריית כרמיאל שיצאה למבצע שהיא לא מוותרת

עד שכל החטופים יזרו חיים או מתים. תוכלו לראות במרכז ברוך את איסוף האספקה

לחיילים שעדיין נלחמים, של האנשים שאיבדו את בתיהם ועוד. עם תלכו לעיריית כרמיאל תוכלו

לראות אל מיצג הכסאות שלכל חטופים שעדיין לא חזרו ועוד.

רוני קריבוי בן ה-25 נחטף במסיבה ברעים לאחר שתיקלט שם עבור אנשים שקצת אשמחו

אחרי התקופה האחרונה שעברנו.

רוני הוא אח ליוליה קריבוי ואיגור קריבוי שגר בכרמיאל כל חייו עם הוריו אולג ומרינה שמספרים

הוא בחור צעיר שאוהב את החיים, אוהב לטייל בפסטיבלים בארץ ובחו"ל, להיות במסיבות

ולשמוע מוזיקה תוך כדי שהוא מתמחה בתחום הסאונד ושהם רק רוצים אותו בחזרה הביתה.

מה שהכי ריגש זה אירוע קבלת הפנים של רוני קריבוי אחרי שחזר מעזה.

שחבריו סביבו אותו מכל הכיוונים ומשפחתו בכתב מריגוש

וראש העיר הוסיף ואמר "רוני קריבוי שלנו המחזיק באזרחות רוסית,

שנחטף על-ידי חמאס. העיר כרמיאל מברכת על שחרורו של רוני ושמחים

יחד עם הוריו אולג ומרינה והאחים יוליה ואיגור. עם ישראל הוא עם של ערבות הדדית, של

התגייסות של אהבת איש את רעהו, עם של רעות. אנחנו מייחלים

לשחרורם במהרה של כל החטופים והחטופות בידי המחבלים הנאצים בעזה".

אבל לצערנו הסיבה היחידה שהצליחו להציל אותו זה בזכות האזרחות הרוסית שלו שהוריו

הכריחו אותו לעשות בגיל צעיר.

זה נגע לרובנו בלב כי אחרי הכל הוא אחרי הכל חטוף אחד מאחורינו אבל יש עדיין עוד

הרבה חטיפים וחטופות שאנחנו צריכים להחזיר אז המסע שלנו עדיין לא נגמר!

בהצלחה לכולנו.

כולנו מכירים לאחרונה מישהו שהיה חטוף, כולנו הרגשנו את האובדן של המדינה לאחר מלחמת

חרבות ברזל וחלקנו עדיין מרגישים. לצערנו יש עדיין 136 חטופים שעדיין לא חזרו אלינו

או שאנחנו אפילו לא יודעים אם הם עדיין חיים.

אז בואו אני אספר לכם סיפור שמספר על עיריית כרמיאל שיצאה למבצע שהיא לא מוותרת

עד שכל החטופים יזרו חיים או מתים. תוכלו לראות במרכז ברוך את איסוף האספקה

לחיילים שעדיין נלחמים, של האנשים שאיבדו את בתיהם ועוד. עם תלכו לעיריית כרמיאל תוכלו

לראות אל מיצג הכסאות שלכל חטופים שעדיין לא חזרו ועוד.

רוני קריבוי בן ה-25 נחטף במסיבה ברעים לאחר שתיקלט שם עבור אנשים שקצת אשמחו

אחרי התקופה האחרונה שעברנו.

רוני הוא אח ליוליה קריבוי ואיגור קריבוי שגר בכרמיאל כל חייו עם הוריו אולג ומרינה שמספרים

הוא בחור צעיר שאוהב את החיים, אוהב לטייל בפסטיבלים בארץ ובחו"ל, להיות במסיבות

ולשמוע מוזיקה תוך כדי שהוא מתמחה בתחום הסאונד ושהם רק רוצים אותו בחזרה הביתה.

מה שהכי ריגש זה אירוע קבלת הפנים של רוני קריבוי אחרי שחזר מעזה.

שחבריו סביבו אותו מכל הכיוונים ומשפחתו בכתב מריגוש

וראש העיר הוסיף ואמר "רוני קריבוי שלנו המחזיק באזרחות רוסית,

שנחטף על-ידי חמאס. העיר כרמיאל מברכת על שחרורו של רוני ושמחים

יחד עם הוריו אולג ומרינה והאחים יוליה ואיגור. עם ישראל הוא עם של ערבות הדדית, של

התגייסות של אהבת איש את רעהו, עם של רעות. אנחנו מייחלים

לשחרורם במהרה של כל החטופים והחטופות בידי המחבלים הנאצים בעזה".

אבל לצערנו הסיבה היחידה שהצליחו להציל אותו זה בזכות האזרחות הרוסית שלו שהוריו

הכריחו אותו לעשות בגיל צעיר.

זה נגע לרובנו בלב כי אחרי הכל הוא אחרי הכל חטוף אחד מאחורינו אבל יש עדיין עוד

הרבה חטיפים וחטופות שאנחנו צריכים להחזיר אז המסע שלנו עדיין לא נגמר!

בהצלחה לכולנו.

y

r

e

l

a

g

הזיות

newm9jhn_admin — Tue, 06 Feb 2024 14:22:31 +0000

הזיות

״אני ער, אני קיים, אני רואה אבל אני לא מצליח לזוז...״

בפרויקט שלי בחרתי להציג את החוויה של מישהו שמתמודד עם שיתוקי שינה:

אני לא יודע מתי אני באמת ער.
אני ער, אני קיים, אני רואה אבל אני לא מצליח לזוז.
אני מתעורר, נושם עמוק, מתעורר שוב, מנסה ללכת, לא מצליח, ומתעורר שוב.

אני נכנס ללופ של פעולות, אני כל פעם בטוח שקמתי וזה מרגיש כל כך אמיתי
אבל אני עדיין ישן ועדיין לא מצליח לזוז.

שיתוקי השינה לפעמים מתערבבים עם סכיזופרניה, יש הזיות מפחידות
ורואים דמויות מאיימות שלא באמת קיימות למרות שזה מרגיש שכן

את ההזיות האלו זוכרים גם בשעות הערות.

התמונות בגלריה הן מטאפורות לפחד, לתחושת השיתוק ולמשקל הכבד המורגש תוך כדי, יחד עם המשקל של השמיכה הכבדה שמטרתה היא להשאיר אותי במיטה ולא ללכת מתוך שינה.

הפרויקט הוא מטאפורה למראות של החולם ולפחד מעצמו.

בזמן שחיים פשוטים ממשיכים במרוצם היומיומי, יש את אלו שנתקעו בזמן, שנעצרו.

אנו חיים בעולם משתנה, בו יש לנו את היכולת לבחור את דרכינו ולשפר את המציאות שלנו.

כשמסתכלים על הפער שנוצר ממלחמה ועל המשפחות הנפגעות, רואים שהימים שלהם הפכו למאבק יומיומי על קיומם.

משפחות מתמודדות עם חוסר אונים, פגיעה בזכויות, ותחושת ביטחון נמוכה. וממול לזה, בחיים שממשיכים, יכולים להנות מחינוך מובהק, בהם ניתן לפתח ולמצוא את תחומי העניין והיכולות האישיות, תוך כדי קבלת ביטחון ושלווה.

בחרתי בנושא הזה שקשור לחברה ולמציאות של בני האדם, מכיוון שהפערים בין האנשים שחייהם נעצרו בגלל המלחמה לבין אלו שממשיכים בחיים האזרחיים הרגילים שלהם, הוא נושא עמוק ומורכב שמתעסק במציאות קשה ומורכבת המשפיעה על ימי יומם של אנשים רבים, ולדעתי זה נושא חשוב מאוד שצריך להעלות אליו את המודעות ולעזור אחד לשני להמשיך לחיות את החיים, גם אם הם לא רגילים כרגע.

את הארבע תמונות שאני מציגה מודפסות בתערוכה, בחרתי בגלל הרגעים שהן מספרות.

בגלל הפערים שהן מראות, בין החטופים, הנרצחים, הבית והמשפחה.

כל אחת מארבעת התמונות שאני מראה, מציגה משהו לא רגיל, רגע לא נתפס, את הפער בין החיים שממשיכים, לבין החיים שנעצרו.

y

r

e

l

a

g

הטבע שממשיך להתקיים כמעט ללא הפרעה

newm9jhn_admin — Tue, 06 Feb 2024 11:29:26 +0000

הטבע שממשיך להתקיים כמעט ללא הפרעה

״לתעד את המציאות הזאת בצל המלחמה. את הטבע שממשיך להתקיים כמעט ללא הפרעה- למרות כל הפעילות הצבאית שנמצאת בשטח, למרות רעש ההפגזות והיירוטים של כיפת ברזל ולמרות האזעקות, ירי הטילים וחדירת כלי טיס...״

כמו בכל יום שלישי אני ואבא שלי יוצאים לעבוד בשטחים החקלאיים בצפון, אני תמיד לוקח איתי מצלמה לתעד את האיזורים שאני נמצא בהם ואת החוויה מנקודת המבט שלי, את הטבע, את בעלי החיים ובזמן האחרון גם את אווירת התקופה.

בפרויקט שלי בחרתי לתעד את המציאות הזאת בצל המלחמה.

את הטבע שממשיך להתקיים כמעט ללא הפרעה-

למרות כל הפעילות הצבאית שנמצאת בשטח,

למרות רעש ההפגזות והיירוטים של כיפת ברזל

ולמרות האזעקות, ירי הטילים וחדירת כלי טיס.

אבל אני בחרתי דווקא לצלם את מה שלא מובן מאליו-את החקלאות שמנסה לשרוד את התקופה הלא פשוטה הזאת ומצליחה להתמודד עם הקשיים והאתגרים שהמלחמה מביאה איתה.

בחרתי להציג את החקלאות שממשיכה להתקיים למרות המצב.

בפרויקט שלי בחרתי לתעד את המציאות הזאת בצל המלחמה.

את הטבע שממשיך להתקיים כמעט ללא הפרעה-

למרות כל הפעילות הצבאית שנמצאת בשטח,

למרות רעש ההפגזות והיירוטים של כיפת ברזל

ולמרות האזעקות, ירי הטילים וחדירת כלי טיס.

בחרתי להציג את החקלאות שממשיכה להתקיים למרות המצב.

y

r

e

l

a

g

הבעיה היא שמה שרגיל אצלנו זה הכאב

newm9jhn_admin — Mon, 05 Feb 2024 22:40:38 +0000

הבעיה היא שמה שרגיל אצלנו זה הכאב

"צער רבים, חצי נחמה." (המגיד לרבי יוסף קארו)

ה7.10 זה תאריך שאף אחד מאיתנו לא יכול לשכוח.

זה התאריך שבו המציאות של כל אחד ואחת מאזרחי מדינת ישראל השתנתה ללא היכר.

אני כנערה, חוויתי את השינוי הזה הרבה יותר משמעותי משאני מוכנה להודות.

החיים שלי לפני אותה השבת השחורה עברו שינוי כואב שאותו בחרתי להמחיש דרך התמונות שמוצגות בפרויקט שלי.

התמונות שלי מציגות את ההשוואה בין התחושות שמלוות אותי לפני ואחרי אותו יום.

התמונות שלי מספרות את הסיפור שלי.

הסיפור על נערה שכל מה שהיא רוצה זה לחיות חיים "רגילים", ללא הפחד והחשש מכך שאיזו לא- מדינה תתחיל במלחמה ותעמיד עם שלם, העם שלנו, במצב כל כך כואב וכל כך מורכב פוליטית.

נערה שנהנית מהחיים שלה כנערה, מתכוננת ליציאה עם חברים, מסדרת את השיער ומתאפרת, נערה שחגגה עכשיו יום הולדת באמת שמח.

לא יום הולדת שכולו מלא בעצב, בשברון לב, בכאב ובצער כי אף אחד לא יכול ולא רוצה לשכוח את אותם האנשים שלא זוכים למציאות כזאת של אושר אמיתי.

ולא יום הולדת שבו התחושה שמחזיקה בך חזק ולא עוזבת היא האשמה, האשמה שמונעת ממך לחיות את חייך כי הם לא יכולים לחיות את חייהם.

הסיפור של נערה שנכפתה עליה מציאות כזאת, מציאות של אובדן של חלק כל כך חשוב מהמדינה שלה, חלק שמעטים ממנו לא יחזרו בחיים, ורבים ממנו נמצאים במקום כל כך נורא שאפשר רק לקוות שיחזרו.

הסיפור של נערה שעכשיו, במקום להתארגן ליציאה לבילוי עם חברים, היא מתארגנת ליציאה אחרת, עם חברים אחרים ובילוי שהוא קצת אחר.

הסיפור של נערה שכל מה שהיא רוצה זה לחיות חיים "רגילים", הבעיה היא שמה שרגיל אצלנו זה הכאב היוצא דופן שאצל אחרים לא מופיע בתדירות כל כך גבוהה.

או לפחות לא כמו שהוא מופיע אצלנו.

אבל אם יש משהו שעוזר לי להתמודד עם התקופה הזאת זו הידיעה שכולנו בזה ביחד.

בדיוק כמו שאצל אחרים הכאב הזה הוא יוצא דופן, כך גם האחדות הזו.

ובדיוק כמו שאצל אחרים כל משפחה מתמודדת עם הכאב שלה לבד, ככה אצלנו מה שרגיל הוא הביחד.

"צער רבים, חצי נחמה." (המגיד לרבי יוסף קארו)

ה7.10 זה תאריך שאף אחד מאיתנו לא יכול לשכוח.

זה התאריך שבו המציאות של כל אחד ואחת מאזרחי מדינת ישראל השתנתה ללא היכר.

אני כנערה, חוויתי את השינוי הזה הרבה יותר משמעותי משאני מוכנה להודות.

החיים שלי לפני אותה השבת השחורה עברו שינוי כואב שאותו בחרתי להמחיש דרך התמונות שמוצגות בפרויקט שלי.

התמונות שלי מציגות את ההשוואה בין התחושות שמלוות אותי לפני ואחרי אותו יום.

התמונות שלי מספרות את הסיפור שלי.

או לפחות לא כמו שהוא מופיע אצלנו.

אבל אם יש משהו שעוזר לי להתמודד עם התקופה הזאת זו הידיעה שכולנו בזה ביחד.

בדיוק כמו שאצל אחרים הכאב הזה הוא יוצא דופן, כך גם האחדות הזו.

ובדיוק כמו שאצל אחרים כל משפחה מתמודדת עם הכאב שלה לבד, ככה אצלנו מה שרגיל הוא הביחד.

"צער רבים, חצי נחמה." (המגיד לרבי יוסף קארו)

y

r

e

l

a

g

״סטיקרים שקשורים למלחמה במקום לטבעונות״

newm9jhn_admin — Mon, 05 Feb 2024 22:19:36 +0000

״סטיקרים שקשורים למלחמה במקום לטבעונות״

״האמת היא שכמעט כלום לא השתנה באמירים.״

יש לי 23 קרובי משפחה שגרים במושב אמירים- כפר צמחוני בריאותי מלא באנשים בעלי עקרונות חזקים ואורחות חיים מגוונים (והרבה פעמים מוזרים), העיקרון הבולט באמת הוא הצמחונות והשאיפה לדרך החיים הטבעית והבריאה יותר.

את רוב הזמן שלי אני מעבירה באמירים, עם בנות הדודות שלי ועם המשפחה ובמסעדה של הסבתא והדוד שלי. כשאת מסתובבת הרבה באמירים, אין מצב שלא תפגשי דמויות ואנשים שונים שבאו לחיות בדרך אחרת מאיך שהם חיו לפני – לכן האווירה הכללית של שלווה, טבע ובריאות הגוף והנפש היא חלק שמבחינתי בלעדיו אמירים היא לא כל-כך אמירים. אלא שרוב המלחמה בכלל לא הייתי בבית – אפילו לא הייתי בישראל.

ב-19 באוקטובר ההורים שלי החליטו להתרחק מהמלחמה ולטוס לפורטוגל, שם היינו כמעט שלושה חודשים.

ב -11 בינואר כשחזרתי, שמתי לב לאווירה שהשתנתה – הדוד שלי שגר בבית מתוק ביער עם סוסים, תרנגולות, כלבים וחתולים- פתאום הולך לכל מקום עם נשק ארוך.

בפורומים ובקבוצות יש פתאום וויכוחים פוליטיים, במושב מסתובבים חיילים ומודבקים בכל מיני מקומות סטיקרים שקשורים למלחמה במקום לטבעונות.

נורא טבעי לי לבוא ולומר שאמירים השתנתה לרעה ושאנשים שכחו מי הם. שהעקרונות הם לא באמת עקרונות. אבל זה פשוט לא נכון – זאת המציאות של המלחמה. היא מזדחלת לכל פינה חשוכה ואופפת אותה בערפל.

האמת היא שכמעט כלום לא השתנה באמירים. אני מאמינה שאם הייתי מצלמת את התמונות האלו בזמן של שלום, רובן היו יוצאות מאוד דומות לאלו שקיימות כאן היום (חוץ מהרובה שאותו קשה לי לתרץ).

מה כן השתנה, זה משהו שיותר קשה לי לומר. זה בדברים הכי קטנים שהשתנו שבסופו של דבר התלכדו ויצרו תמונה מוזרה ומעוותת.

ב-19 באוקטובר ההורים שלי החליטו להתרחק מהמלחמה ולטוס לפורטוגל, שם היינו כמעט שלושה חודשים.

y

r

e

l

a

g

העולם השתנה

newm9jhn_admin — Mon, 05 Feb 2024 22:05:42 +0000

העולם השתנה

״המקום שבו היה רגע לפני כן מלא בחיבוקי משפחה ובכוס קפה, עכשיו הפך בלאגן שלם עם פרידה וגעגוע...״

המלחמה שינתה את כולנו. זה היה מורגש אצלי במשפחה.

בבוקר המלחמה המשפחה התעוררה לכאוס, אחי הגדול הוקפץ למילואים, המקום שבו היה רגע לפני כן מלא בחיבוקי משפחה ובכוס קפה, עכשיו הפך בלאגן שלם עם פרידה וגעגוע.

בלבושו הצבאי, הוא מתארגן לצאת למילואים, משאיר חלק מלבו מלא בחשש וגאווה.

המשפחה מחכה שרק יחזור.

בזמן המלחמה חווינו כמה אזעקות, באזעקה הראשונה כולנו נלחצנו.
קראנו לכלבות שלנו לממד אחת מהן החליט להישאר מתחת לספה במקום המוגן שלה.

היינו בממד במשך שעתיים למרות שצריך רק עשר דקות, שמענו בומים וכולנו פחדנו, החרדה נעשתה חברה מוכרת לי ולמשפחה.

תמיד עלתה לי השאלה למה הם כל כך שונאים אותנו?

מה עשינו שגרם לזה?

העולם השתנה וזה היה מורגש מאוד.

המשפחה תמיד נשארה חזקה כמה שאפשר. חיבקה אחד את השני מתי שצריך וניחמה אחד את השני.

רגעים קטנים שנחרטו, אח שהוקפץ למילואים, משפחה בסלון רואה חדשות,

הכלבה שנכנסת למקום המוגן שלה ומשפחה שמחכה לאח הגדול שיחזור הביתה.

רציתי להראות את הרגעים שהיו לנו במשפחה באותו בוקר, את החיבוקים ואת הדאגה שהיה לכל אחד.

המלחמה שינתה את כולנו. זה היה מורגש אצלי במשפחה.

בלבושו הצבאי, הוא מתארגן לצאת למילואים, משאיר חלק מלבו מלא בחשש וגאווה.

המשפחה מחכה שרק יחזור.

היינו בממד במשך שעתיים למרות שצריך רק עשר דקות, שמענו בומים וכולנו פחדנו, החרדה נעשתה חברה מוכרת לי ולמשפחה.

תמיד עלתה לי השאלה למה הם כל כך שונאים אותנו?

מה עשינו שגרם לזה?

העולם השתנה וזה היה מורגש מאוד.

המשפחה תמיד נשארה חזקה כמה שאפשר. חיבקה אחד את השני מתי שצריך וניחמה אחד את השני.

רגעים קטנים שנחרטו, אח שהוקפץ למילואים, משפחה בסלון רואה חדשות,

הכלבה שנכנסת למקום המוגן שלה ומשפחה שמחכה לאח הגדול שיחזור הביתה.

רציתי להראות את הרגעים שהיו לנו במשפחה באותו בוקר, את החיבוקים ואת הדאגה שהיה לכל אחד.